שלום תל אביב

שלושה שבועות בלבד אחרי שעברנו לתל אביב נסענו לירח דבש קסום בספרד. בכל עיר יפה שבה ביקרנו- מדריד, גרנדה, סביליה, קורדובה, ברצלונה, לקחנו מפה וחרשנו את העיר ברגל בעקבות שווקים עשירים, קתדרלות מאיימות, כיכרות שוקקות חיים ומוזיאונים ידועי שם, זוללים טפאסים וסנגריות וחוזרים למלון מאוחר בלילה עם רגלים כואבות וחיוך על הפנים. אחרי חודש מתוק זה חזרנו לעירנו החדשה ואמרנו לעצמנו, מעניין איך יהיה לטייל בתל אביב כמו תיירים מחו"ל, עם מפה, מצלמה וסקרנות בריאה במקום שאנחנו קצת מכירים וקצת לא.

בשעת בוקר מאוחרת של יום חול ירדנו מהאוטובוס בכיכר רבין המשופצת. בקצה הכיכר מסיבת עיתונאים. מול המיקרופון גיבורת הקיץ האחרון, דפני ליף, מדברת בלהט לקראת חידוש הפגנות המחאה החברתית במוצ"ש הקרוב. לפני 16 שנים ירדתי כאן מהאוטובוס היישר מצפון הארץ. ילדה בדרכה להיות נערה, הלכתי בין הנוער והנרות והגרפיטי, נטמעת בצער הקולקטיבי ובתקווה שמעכשיו יהיה טוב. הקיץ הזה שוב קיווינו, ועוד לא אבדה תקוותנו.

משם המשכנו לרחוב דיזינגוף, בין חנויות לשמלות כלה ובתי קפה, תוהים שוב איך בתל אביב בתי הקפה תמיד מלאים, גם בבוקר סתמי של אמצע שבוע. בכיכר דיזינגוף המזרקה של אגם מופשטת מצבעיה לקראת שיפוץ ופועלים מקרצפים את הבטון החשוף שמסתתר מתחת ליצירה השנוייה במחלוקת.

דרך אחד העם לשנקין, כבר צהריים ורעבים. אכלנו לביבות בטטה במסעדה המזוהה כל-כך עם תל-אביב, כיאה לתיירים.

משם בעלי לקח אותי לפנינה שלא הכרתי, כיכר ביאליק השקטה והפסטורלית. איזה קסם העיף אותנו ברגע אחד לאירופה, או לתקופה רחוקה בהיסטוריה של תל אביב. ישבנו חבוקים ומחוייכים לרגע של רומנטיקה על שפת מזרקה מפעפעת. הכיכר מרוצפת אבן, מוקפת בניינים שמורים היטב, שמעבר ליופיים טומנים בחובם חלקים מזיכרונותיה המפוארים של העיר. בסיור הבא, כך החלטנו, נבקר גם בבית ביאליק הסמוך. קצת קולטורה לא תזיק...

בכניסה לשוק הכרמל ישב לא פחות ולא יותר מאשר ישוע הנוצרי, כאילו יצא מאחד הציורים בקתדרלות הספרדיות. שדוף, בשיער ארוך וחלק, עוטה גלבייה וישוב בישיבה מזרחית על גבי כרית גדולה. פניו עוטות ארשת רוחנית וסיגריה בין אצבעותיו, רועה צאן של שתי כבשים צמריריות בדמות בובות פרוותיות המונחות למרגלותיו.

כמה מטרים ממנו התקהלות גדולה של אנשים ומוזיקה ישראלית ישנה וטובה. במרכז הקהל הרב יושבת הזמרת מירי אלוני עם מיקרופון וגיטרה, שרה עם הילדה ליהי מחבצלת השרון את "הללויה".

והשוק עצמו, כמו ששוק צריך להיות, עם הירקות לצד דגים לצד בגדים זולים וצבעוניים, ההתמקחויות הקולניות והצפיפות האנושית הבלתי נמנעת במעברים הצרים עמוסי הסחורה.
רחוב נחלת בנימין מקושט היום בדוכנים משובבי עין ואנחנו בוחנים וקונים מכל טוב לדירתנו החדשה. המוכרים פונים אלינו באנגלית ואנחנו רק מהנהנים בחיוך. הכי חו"ל שיש.

מנווה צדק דרך הטיילת מתחילים להצפין. איזה כיף לגור קרוב לים המדהים הזה. אוצר יקר מפז שרוע לאורך העיר, זמין לכל. מבטיחה לעצמי מהיום והלאה לדאוג לעצמי לזמן ים- לפחות פעם בשבוע לשבת על שפתו כמה רגעים להרהור והתפעמות, לזיכוך הנפש. ליד הים רואים את החורף מתקרב, עננים ורוח קלה, אך עדיין נעים לרבוץ על החוף ולהקשיב לצלילי המטקות- קלאק קלאק קלאק, להביט לאופק. להתרגש מכך שבעצם אני לא תיירת בעיר הזו אלא דיירת! ולהרגיש שאני עומדת לאהוב מאוד את עירי החדשה.