"עלילות ניק בתל אביב"- גיא פישקין

"מה כל כך מיוחד בעיר הזאת?", שאל אותי ניק, תייר אמריקאי יהודי מתבגר, שהגיע לארץ יחד עם משלחת של לא פחות מ-50 בני נוער נמרצים במסגרת משלחת "תגלית" מלוס אנג'לס, תוך כדי לגימה מכוס הבירה בבר הקבוע שלי בשדרות רוטשילד. האמת? לא כל כך ידעתי מאיפה להתחיל.

איך אתחיל לתאר עבורו את עיר ילדותי, המקום שהפך עבור רבים מאיתנו למקום הכל כך רחוק מכל ההוויה הישראלית הלחוצה, המקום שבו פוליטיקה ודת מתערבבות עם אופנה, תרבות, ספורט ועוד שלל תחומים שמתגבשים יחד למעין יחידה בלתי חדירה. זוהי תל אביב, חבריי.

ישבתי על המדוכה על גבי דלפק הכניסה והרהרתי. מספר רגעים לא רב חלף ואז נפל אצלי האסימון. למה שלא אקח אותו לסיור ברחבי העיר וכך אחשוף בפניו את כל האתרים והמקומות, שמילים לא יספיקו לתאר!? רעיון מבריק, רק שעכשיו נותרה השאלה לאן.

"איך אתה בריצה?", שאלתי את ניק העבגוץ, אשר הקשר היחידי העולה על הדעת בינו לבין ריצה הוא צפייה בתחרות שכזו בטלוויזיה תוך כדי אכילת נקניקיות, כיאה ליאנקי אמיתי. "אשמח לנסות", הוא השיב בנימה שהפתיעה אותי מאוד ונתנה את החותם הסופי ליעד הראשון של המסע שלנו ברחבי העיר. ואכן יומיים חלפו ומצאתי את עצמי במכנסונים קצרצרים מתכונן למרתון תל אביב או יותר נכון לקראת המסלול העממי של ארבעה קילומטר, אותו קיוויתי שניק רק יצליח לסיים בשלום.

חלפנו על פני הדולפינריום והטיילת הרעננה של תל אביב, אחר כך הגברנו קצב בחיבור שבין אלנבי לבין יהודה וסיימנו בשדרות רוטשילד בתוצאה לא רעה בכלל. "יו דוינג ורי וול", ניק שיבח את כישורי הריצה שלי. לא סיפרתי לו שאני חלק מקבוצת ריצה תל אביבית שרצה כל יום שישי בפארק הירקון....סוד מקצועי.

אחרי הוצאת האנרגיה היינו חייבים גם להכניס מעט אוכל לגוף, מה שמוביל אותי אל התחנה השנייה במסע – חומוס אשכרה שברחוב ירמיהו. "איטס דה בסט חומוס איי אבר אייט", התלהב ניק כאילו היה מבקר מסעדות מיומן במגזין קולינרי מכובד. במהלך הארוחה החלטתי להעשיר את הידע של ניק במידע מועיל אודות העיר השנייה בגודלה בארצנו. "הידעת ששמה של תל אביב לפני הקמתה היה אחוזת בית?", מאיר דיזינגוף היה ראש העיר הראשון של תל אביב". ממש הרגשתי לרגע כמו מורה להיסטוריה.

עם האוכל בא התיאבון, וניק עב הבשר, היה חייב לקנח גם בגלידה, ואיך אפשר לוותר אם ככה על גלידה מונטנה שבנמל תל אביב, אותו מקום בילוי עבור סרטי הקאלט של אסקימו לימון בשנות השבעים. מהנמל פסענו מרחק של כמה מטרים אל מה שהיה פעם אולם אוסישקין האגדי. כאוהד הפועל מושבע, לא יכולתי לפסוח על פני חורבות האולם שהפכו למגרש חנייה. ישבתי והסברתי לאמריקאי הצעיר את משמעות המושג "אוהד הפועל", את היריבות המרה בין הפועל למכבי בעיר, על אצטדיון בלומפילד שביפו – נושאים עליהם יכולתי להרחיב שעות ארוכות...

הסיור הסתיים ביפו, שם החלטתי לחבר את ניק היהודי הצעיר שלנו, מעט אל השורשים של העיר. לקחנו סיור מודרך שם שמענו על העיר המעורבת, על תקופת הצנע, מעוזי הבריטים בשכונות העיר ועל היותה חלק אינטגרלי מתל אביב של היום.

"אני מבטיח לחזור שוב לעיר המדהימה הזו. תודה על הכול", נפרד ממני ניק בטרמינל שבנתב"ג, רגע לפני שהוא חוזר בחזרה אל משפחתו ואל אמריקה הגדולה, מותיר אותי עם חלל ריקנות לא מובן.

הימים שלאחר הפרידה מניק לא היו פשוטים עבורי. הרהורים כמו "למה לא הסברתי לו על האתר הזה", או "רק אם היה נשאר לעוד יום או יומיים בארץ...", החלו להטריד את מוחי ללא הרף.

עם שק המחשבות הזה חזרתי אל צה"ל, בו אני משרת ביחידה מסווגת בדרום הארץ, בכדי להשתחרר. "איך היה עם הבחור מתגלית?", שאלה מש"קית הת"ש, עוד לפני שהספקתי להוריד את הקיטבג ולהוציא את טופס הטיולים. "מרתק", עניתי. "אני חושב שמצאתי את הייעוד שלי". "קצין לוחם?" היא שאלה. "אולי בגילגול הבא", השבתי בגיחוך. "מדריך סיורים בעיר תל אביב".

ואכן, התקופה שלאחר שיחרורי, וברצון לעשות קצת כסף לקראת הטיול הגדול, הייתה נפלאה בעבורי. מצאתי עבודה בסוכנות טיולים בארץ, בה ניתן לי האישור להדריך קבוצות תיירים ברחבי העיר תל אביב. לראשונה בחיי, הרגשתי שאני תורם ומסביר על המקום הנפלא הזה, אותו מקום שעיצב אותי כאדם והפך למרכז עולמי.

שנה וחצי לאחר אותו סיור עם ניק, קיבלתי טלפון. מי זה מפריע לי עכשיו באמצע תקופת הפסיכומטרי!? למה לא ניתקתי את הטלפון? כזה אני, כל רחש קטן מסיח את דעתי. "הלו? גיא? איטס ניק. ריממבר מי?".

איך אפשר לשכוח, ניק הודיע לי בהפתעה גמורה על החלטתו לעלות ארצה יחד עם כל המשפחה פלוס הכלבה רנדי. הם עוברים לגור בתל אביב! "כיהודי הבנתי שלחיות בעיר הזו יכול להיות הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים שלי", סיפר ניק בגאווה, השמורה בעיקר ליחידות המובחרות של צה"ל.

דמעות של שמחה והתרגשות הציפו את פניי. עשיתי זאת. הצלחתי באמת להעביר את המסר והחוויה של העיר המדהימה הזו. זהו סיפורו של ניק. תל אביבי בנשמה.