שרונה

המושבה החקלאית שרונה נוסדה בקרבת יפו בשנת 1871, בשלהי השלטון העות'מאני, על ידי הטמפלרים – חברי קבוצה נוצרית דתית משיחית שמוצאה מגרמניה. איכרי שרונה נודעו בחקלאות המודרנית המתקדמת שלהם.

תחת שלטון המנדט הבריטי שרונה שגשגה: שטחיה החקלאיים הורחבו, עסקים נפתחו בה, ונבנו בתי מגורים בסגנון הבין-לאומי.

בראשית שנת 1933, לאחר עליית היטלר לשלטון בגרמניה, שרונה הפכה למרכז של המפלגה הנאצית בארץ ישראל.

בספטמבר 1939, עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, הכריזו הבריטים על הטמפלרים הגרמנים 'נתיני אויב', והפכו את שרונה למחנה מעצר עבור תושביה. במהלך המלחמה הגלו הבריטים חלק מהעצורים לאוסטרליה ואחרים הוחלפו ביהודים מאירופה הכבושה. במחנה שהתרוקן מתושביו התבססו כוחות משטרה וצבא בריטיים.

מחנה שרונה המבוצר הפך  יעד להתקפות המחתרות ההגנה, האצ"ל והלח"י, בשנות המאבק המזוין של היישוב העברי בשלטון הבריטי.

בראשית מלחמת העצמאות, בדצמבר 1947, פינו הכוחות הבריטים את גוש דן ומחנה שרונה הועבר לידיים עבריות. ההגנה, שקיבלה את המחנה, שינתה את שמו למחנה יהושע. במחנה זה, בפיקוד גלוי של ההגנה תחת שלטון הבריטים, נבנה הכוח העברי בדרך למדינה.

ערב הקמת המדינה, במאי 1948, פונו המבנים הטמפלרים וזמנית שוכנו בהם משרדי ממשלת ישראל. שמה של שרונה – ערש לידתה של הממלכתיות הישראלית – שונה ל'קריה'. בסוף שנת 1949 החל מעבר משרדי הממשלה לירושלים בעקבות ההכרזה על ירושלים כבירת מדינת ישראל. בשנת 1955 התמקם המטה הכללי של צה"ל בקריה.

בשנת 2006, לאחר מאבק משותף של המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ועיריית תל אביב-יפו, אושרה תוכנית עירונית שכללה בניית מגדלים מסביב לפארק הירוק ובו 36 מבנים לשימור, ובהם חמישה שהוזזו ממקומם במבצע הנדסי מורכב. המתחם המשלב ישן וחדש נפתח לציבור בשנת 2014.