בדרום תל אביב, בין המוסכים לכבישים הראשיים, הרחק מאזורי המגורים, יושבת קריית המלאכה, שנבנתה כדי לייצר מקום למלאכה, ותעשייה.
בין הבניינים הברוטליסטים של שנות ה-60 פרושים להם רחובות מעוררי מוטיבציה – תנופה! מלאכה! מרץ! פה ושם עוד אפשר להבחין במפעל תנורים, במדפיס, במפעלי תעשייה ומכונות. וביניהם בית קפה, גלריה לאמנות, בית ספר לציור…
בתוך המתחם המעניין והשונה הזה צמחה לה סצנת אמנות רחוב ענפה. על כל קיר, משקוף, עמוד ופינה בקריה ישנם ציורים ופסלים ורקמות ויצירות שמספרים מה היה חשוב לאמנים באותה תקופה.
אמנם ברחובות עוד נראה נשים מ'סיפורה של שפחה' וידיים זועמות קוראות ל'דמוקרטיה או מרד' אך כיום כבר יש שכבה שלמה חדשה של החברה הישראלית שמכסה את הקירות.
ציורים של גיבורי מלחמה וחיילים, דגלי ישראל מלאי לבבות, הנצחות לנופלים, קריאות לשחרור החטופים ואפילו הומור שחור שכבר הצליח לחלחל בין הסדקים.
נצא לסיור בין תל אביב של פעם לזו של היום, בעקבות סצנת אמנות הרחוב שצמחה ופרצה בתקופת מלחמת 'חרבות ברזל'. ניזכר בסיפורים, בדמויות והאנשים שמלווים את הסיפור הישראלי בחודשים האחרונים, ואולי נצא עם קצת תקווה להמשך.
